B'Tselem -Show Must Go Off: Palestinian Administrative Detainees Boycotting Court Proceedings אין דין, אין דיין, אין דיון

Bilha Sündermann Golan

עברית אחרי האנגלית

From: "B'Tselem. Yael Stein, Research Director" <mail@...>
Date: 26 April 2022 

Dear Friends, 

It’s a show the Israeli regime has been staging for years, by now casting thousands of Palestinians in it against their will. Week after week, month after month, administrative detainees are led handcuffed into courtrooms and hear what military prosecutors and judges have to say about them – and especially, what they do not say.
Act I: The prosecutor, a uniformed soldier, sternly proclaims that “the detainee is a threat to area security”. The judge, also a uniformed soldier, nods in assent. The defense counsel asks – why? Where is the evidence? Why not indict him? The prosecutor replies that all the answers are in the classified material the Israel Security Agency  )ISA) submitted to the court. The judge nods.

"For four months now, the show has gone on as usual, minus the detainees and their lawyers. The military prosecutor makes his statements, and the judge nods and approves the order."
Act II: The detainee and his defense counsel are taken out of the courtroom. The judge examines the ISA material alone. It is all classified. The detainee and his counsel are brought back in. The judge nods again and signs off on the detention order, at most shortening it by a few weeks. The detainee is taken back to prison, still handcuffed, still clueless as to why the judge nodded and why did he decide that he should remain in detention.
Act III (a few months later): The detainee has served the time stipulated in the order and is preparing to go home. Just then, the guard hands him another detention order. The show begins again: handcuffs, a court hearing, classified material, a nod from the judge, and back to prison. Still without knowing why, or until when.
And so it goes. One detention follows another, orders are issued and renewed, and the judge approves them based on classified material. Time and time again.
Over the years, administrative detainees have tried to protest these detentions. There were petitions and campaigns, several detainees went on hunger strikes, some of them almost to the point of death. Nothing helped. The Israeli regime carries on with more and more detention orders, and more and more administrative detainees.
Then, the detainees decided to quit the show. Since the beginning of 2022, Palestinian administrative detainees have boycotted the court hearings in their cases. After all, the show was never meant for their benefit, it was only meant to legitimize the detentions and deflect criticism. See, it’s not only the regional military commander who signed the order, but an actual judge!
Over the last four months, Palestinian administrative detainees have not attended court hearings in their cases. One of them explained: “It is my right not to be present in so-called court hearings, which are an arbitrary procedure controlled by the occupation. Administrative detention is unlawful, and the occupation regime’s intelligence services and so-called legal system are illegitimate. I do not recognize the lawfulness of these legal proceedings, of the court and of administrative detention.”   
And then it became apparent that despite appearances, the detainees do not play the lead role or even a supporting one in their own hearings. The Israeli regime does not need them to keep the show running. They are silent extras. For four months now, the show has gone on as usual, minus the detainees and their lawyers. The military prosecutor makes his statements, the judge nods and approves the order.
Administrative detention is a cruel, draconian measure. Detainees suffer not only incarceration in rough conditions, cut off from their family, friends and daily life, but also unbearable uncertainty regarding why they are there and for how long. Yet Israel uses this measure extensively against Palestinians, with the ongoing approval of legal advisors, military judges, and the Supreme Court.
All these seals of approval do not render Israel’s use of administrative detention lawful or just . As is the case in a myriad of issues concerning Israel's regime of Jewish supremacy over Palestinians, here too, the Israeli legal system does not serve justice nor seeks to do so. It seeks only to represent the interests of the apartheid regime and to perpetuate it in the entire area between the Jordan River and the Mediterranean Sea.

Yael Stein
Director of Research

Read B'Tselem's full position paper on the boycotting of the proceedings at the military courts:

Further reading:

From: "יעל שטיין, בצלם" <mail@...>
Date: 26 April 2022

שלום חברים וחברות,

מזה שנים מעלה המשטר הישראלי את אותו המחזה, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש. אלפי עצירים מנהליים כבר לוהקו אליו בעל כורחם, מובלים אזוקים לאולם בית המשפט, שומעים את שנאמר עליהם – ובעיקר את מה שלא נאמר.
מערכה ראשונה: התובע, חייל במדים, מבהיר בטון סמכותי כי העצירים מהווים סכנה לביטחון האזור. השופט, אף הוא חייל במדים, מהנהן. הסניגור שואל למה, ואיפה הראיות, ולמה לא כתב אישום. התובע מבטל את השאלות, אומר שכל התשובות הן בחומר החסוי שהעביר השב"כ, השופט מהנהן.

״כבר ארבעה חודשים, ממשיכה ההצגה להתקיים כבעבר, ללא כל שינוי – למרות העדרם והעדר הסניגורים המייצגים אותם. התובע הצבאי טוען, השופט הצבאי מהנהן, המעצר מאושר.״
מערכה שנייה: העציר ועורך דינו מוצאים מהאולם, השופט מסתכל לבדו במה שאמר השב"כ. הכל חסוי. העציר ועורך דינו חוזרים לאולם, השופט מהנהן ומאשר את צו המעצר. אולי יורה על קיצורו בכמה שבועות. העציר מובל אזוק חזרה לכלא. עדיין לא יודע למה, עדיין לא יודע על סמך מה הנהן השופט ומדוע קבע כי הוא צריך להיות במעצר.
מערכה שלישית (כעבור כמה חודשים): התקופה שצויינה בצו המעצר הסתיימה, העציר אמור לשוב לביתו. אלא שאז, רגע לפני השחרור מגיש לו הסוהר צו מעצר נוסף. ושוב הוא מובל אזוק לבית המשפט, שוב הוא אינו יודע למה, שוב חומר חסוי מהשב"כ, שוב שופט מהנהן, ושוב חזרה לכלא. עדיין לא יודע למה, עדיין לא יודע מתי ישוב לביתו.
ההצגה לא יורדת מהבמה. עוד מעצר ועוד מעצר. צו מעצר חדש, צו חידוש. עוד דיון, עוד אישור. שוב ושוב.
במהלך השנים ניסו העצירים המנהליים למחות נגד מעצרים אלה. היו עצומות, היו קמפיינים, כמה מהעצירים אף שבתו רעב – חלקם הגיעו לסף מוות. כלום לא עזר. המשטר הישראלי ממשיך בשלו, עוד ועוד צווי מעצר, עוד ועוד עצירים מנהליים.
ואז, החליטו העצירים המנהליים לפרוש מההצגה. מתחילת ינואר הם מחרימים את הדיונים בבתי המשפט ומסרבים להגיע אליהם. ההצגה הזו הרי כלל לא נועדה עבורם, אינה מסייעת להם וכל תפקידה הוא להעניק לגיטימציה למעצרים המנהליים ולדחות את הביקורת נגדם. הרי זה כבר לא סתם מעצר שאלוף הפיקוד הורה עליו אלא שופט אישר אותו!
כבר ארבעה חודשים שהם לא מגיעים לדיונים בבתי המשפט. אחד העצירים הסביר שהוא מסרב להגיע "מתוקף הזכות שלי לא להיות נוכח במה שמכונה דיונים בבית משפט שכן מדובר בהליך שרירותי הנשלט על ידי הכיבוש. המעצר המנהלי אינו חוקי ולמודיעין של משטר הכיבוש ולמה שנקרא מערכת המשפט שלו אין לגיטימציה. אני לא מכיר בחוקיות של הליך משפטי זה ולא בבית המשפט ולא מכיר בחוקיות המעצר המנהלי".   
אבל מה הסתבר אז? שבניגוד למה שהיה נדמה, העצירים המנהליים הם בכלל לא השחקנים הראשיים, אפילו לא המשניים. המשטר הישראלי אינו זקוק להם כדי להעלות אותה, הם רק ניצבים אילמים. וכך, כבר ארבעה חודשים ממשיכה ההצגה להתקיים כבעבר, ללא כל שינוי – למרות העדרם והעדר הסניגורים המייצגים אותם. התובע הצבאי טוען, השופט הצבאי מהנהן, המעצר מאושר.
מעצר מנהלי הוא אמצעי אכזרי, קיצוני. לקושי הנלווה למעצר עצמו, לתנאים הקשים השוררים בבתי הכלא ולניתוק מהמשפחה, מחברים ומהסביבה, נלווה חוסר הוודאות הבלתי נסבל – הן על הסיבה למעצר והן על מועד השחרור. ולמרות זאת, כשזה מגיע לפלסטינים, ישראל עושה באמצעי זה שימוש סיטוני נרחב, הכל באישור היועצים המשפטיים, שופטים צבאיים ושופטי בית המשפט העליון.
אלא שאין בכל אלה כדי להפוך את המעצרים המנהליים לחוקיים או לראויים. בנושא זה, כמו גם בשלל היבטים נוספים הנוגעים למשטר העליונות היהודית על הפלסטינים, מערכת המשפט הישראלית אינה מייצגת את הצדק ואף אינה שואפת לכך. היא מייצגת רק את האינטרסים של משטר האפרטהייד והיא פועלת כדי לאפשר את הנצחתו בכל השטח שבין הים לירדן.

יעל שטיין
מנהלת מחלקת מחקר

קראו את נייר העמדה המלא של בצלם בנוגע להחרמת ההליכים בבתי המשפט הצבאיים:

לקריאה נוספת: