בלילה של ה-18 באוגוסט פשטו חיילים על משרדי שישה ארגוני זכויות אדם פלסטיניים, החרימו ציוד והלחימו את הכניסות למשרדים. ימים ספורים אחרי הפשיטה דיווח ה"גרדיאן" הבריטי ששירות הביון האמריקאי, ה-CIA, לא מצא ולו בדל הוכחה לטענות של מערכת הביטחון נגד ששת ארגוני זכויות האדם.

זה לא אמור להפתיע אותנו, שכן הפעולה מתבצעת כחצי שנה אחרי שהכריז שר הביטחון על ששת ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים כ"התאחדות בלתי מותרת", תוך האשמות חמורות בתמיכה בטרור - אך ללא פירוט או הצגת ראיות לבסס את ההאשמות החמורות.

הליך ההכרזה גרר בזמנו ביקורת בינלאומית נרחבת מצד גורמים בין לאומיים, כולל מדינות ידידותיות לישראל, שלא השתכנעו מהראיות שהציגה להן ישראל בסודיות כנגד הארגונים. בעולם אף קראו להמשך התמיכה בעמותות, לאור היותן גופים חיוניים, עתירי ניסיון ובעלי תרומה ניכרת להגנה על זכויות אדם.

הפשיטה על המשרדים, חרף הביקורת שגררה ההכרזה, מהווה כעת הסלמה מדאיגה בהצרת צעדיה של החברה האזרחית הפלסטינית. היא תפגע קשות בששת הארגונים, ואולי אף תביא לסגירתם. תהיה לה השפעה נרחבת ביותר על החברה הפלסטינית. האשמת ארגוני חברה אזרחית בטרור, ביקורתיים ככל שיהיו, וסגירתם ללא הליך משפטי תקין, הם מהלכים בלתי דמוקרטיים בעליל ועולה החשש כי מדובר בשימוש ציני בצידוק של המאבק בטרור.

אם צעד חמור זה יתקבל בשלוות נפש ציבורית, מה ימנע מהממשלה להכריז מחר על כל ארגון חברה אזרחית אחר – ישראלי או פלסטיני – שהארגון מסייע לטרור על בסיס מידע סודי שאין לחשוף, ובכך להביא לסגירתו? להכרזה שכזו יהיה "אפקט מצנן" על החברה האזרחית. היא עלולה להרתיע ארגונים, שתפקידם לבקר את השלטונות ולהתריע על הפרות זכויות אדם, מלממש את ייעודם.

אם הממשלה מחליטה החלטה קיצונית כמו לסגור ארגוני זכויות אדם, מן הראוי שלכל הפחות תחשוף את הראיות נגדם.