יום זכויות הילד הבינלאומי | H31 | 20.11.2019 View this email in your browser חברות וחברים יקרים, היום אנו מציינים את יום זכויות הילד הבין לאומי. אמנת זכויות הילד כוללת טווח רחב של זכויות שמטרתן לאפשר לכל ילד לגדול ולהתפתח באופן שווה והוגן, זאת מתוך ההבנה כי ילדים הם אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר, שכן הם חשופים לסוגים רבים של הפרות זכויות אדם, ללא היכולת הפיזית והנפשית להגן על עצמם באופן עצמאי – על כן הם זקוקים להגנה מיוחדת. בדומה למרבית מדינות העולם, גם מדינת ישראל אישררה את האמנה, אך במקביל, כפי שאנו נתקלים במהלך עבודתנו, בישראל מופרות זכויות ילדים כעניין שבשגרה. "המדינות החברות יכבדו ויבטיחו את הזכויות המפורטות באמנה זו לכל ילד שבתחום שיפוטן, ללא הפליה משום סוג שהוא [..] וישתדלו להבטיח כי משום ילד לא תישלל הגישה לשירותי טיפול ובריאות" על אף מחויבותה של מדינת ישראל לבריאות אזרחיה, מחקרים ופרסומים שונים מעלים כי בכל הנוגע לבריאות ילדים, ילדי הפריפריה זוכים לשירותי בריאות ברמה פחותה מזו הניתנת במרכז הארץ – זאת באשר לאיכות התשתיות, הציוד הרפואי, שירותי השיקום שקיימים באזור המרכז בלבד ושירותי בריאות הנפש. לאחרונה אנו אף עדים למשבר בתחנות טיפת חלב, הנובע עקב שחיקה בתקציבים המוקצים להן ומוביל לתורים ארוכים, דחיה של חיסונים, הזנחה של מבנים ומחסור חמור בצוותים רפואיים – כאשר הנפגעות העיקריות ממצב זה הן אוכלוסיות מוחלשות, התלויות במיוחד בשירותי הבריאות הציבוריים. למדיניות זו השלכות קשות במיוחד כלפי ילדים ונשים חסרי מעמד, עבורם תחנות טיפת חלב מהוות מענה בלעדי למעקב היריון, חיסונים ומעקב התפתחותי עד גיל 6. מצבם של ילדים אלו, שאינם זכאים לביטוח בריאות ממלכתי, הורע בשנים האחרונות – ראשית, בשל החלטת משרד הבריאות להחריג ילדים של מהגרי עבודה מההסדר הממשלתי מול קופת חולים מאוחדת, הסדר שנועד להעניק לקטינים חסרי מעמד שירותיים רפואיים בהיקף זהה לזה שזכאים לו תושבי ישראל. זאת בנוסף לחיים בצל האיום הממשי במעצרים, כליאה וגירוש של ילדים, והחשש לפנות לשירותי רפואה, המתלווה לאיום זה. "בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאלית ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מינהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה" כידוע, פרקטיקת מעצרי ילדים אינה יחודית לילדים חסרי מעמד, היא מיושמת מזה שנים בשטחי הגדה המערבית, לעיתים במסגרת פריצות לבתים, ומובילה לטראומה מתמשכת לאור חווית המעצר הפתאומי, הכליאה, האיום בגירוש וניתוק מסביבתם המוכרת. לאירועים אלו השפעה מזיקה על התפתחותם התקינה של ילדים ועל בריאותם הנפשית והפיזית, בהווה ובעתיד. פעם אחר פעם, מדיניות ישראל בשטחים הכבושים דוחקת את טובתו ובריאותו של הילד לשוליים. נייר העמדה שפירסמנו השבוע, ממחיש כיצד משטר ההיתרים מונע מהורים ללוות את ילדיהם לטיפולים רפואיים שאינם זמינים ברצועת עזה, כאשר אלו נאלצים לשלוח את ילדיהם, ביניהם פעוטות ותינוקות, לטיפול רפואיים קשים ללא תמיכה של אף דמות מוכרת לצידם. "המדינות החברות יבטיחו כי ילד לא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק כאשר קובעות רשויות מוסמכות, הכפופות לביקורת משפטית, בהתאם לדינים ונהלים הנוגעים לעניין, כי פירוד כאמור נדרש לטובת הילד". לצד אלו, חשוב לציין כי בשנים האחרונות המודעות לזכויות הילד צברה תאוצה והפכה לסוגייה שגורה ומדוברת, ועל אף הנסיגות – ניתן לראות בכך מגמה חיובית של נכונות לשינוי. באפריל 2016 פרסמנו את הדו"ח 'גזענות ברפואה – הפוליטיקה של הסגרגציה בבריאות', העוסק במעורבותם של צוותי רפואה, סיעוד ורווחה בפרשת חטיפת ילדי תימן, בלקן ומזרח.רק לאחר עשורים של הכחשה והשתקה, ובעקבות קמפיין עיקש של משפחות החטופים, הוסר האיפול מהחומרים הארכיונים ומשרד הבריאות החל לעסוק בפרשה במטרה להוביל לאיחוי והשבת אמון בקהילה הרפואית. לא ניתן עוד להתעלם מעדויות הורים על אלימות שננקטה כלפיהם על ידי אנשי ונשות רפואה כאשר זעקו על היעלמות ילדיהם, או מהאופן בו נחקרה והוסתרה הפרשה.   אנו ברופאים לזכויות אדם נמשיך ונפעל במישורים השונים על מנת לקדם את זכותם לבריאות של ילדים. בברכה, רן גולדשטיין, מנכ"ל רופאים לזכויות אדם   Share Tweet Forward  unsubscribe from this list    update subscription preferences